השחר החדש/ אביב גדג'
גשם, על אדמה יבשה
על אדמה רעה
לשבור את כנפי הסבל
בשביל לקבל אהבה.
סדק, סדק אחד בכל יום,
הזמן שחורץ את דרכו
לא מרפא דבר,
רק מפיל אותי על חרבו.
במוצאי החג, בשבות בלי אף אחד
אני אטבע בשקט.
מראה חדרו הריק, בגדיו ומיטתו
שורף, הופך אותי לאבן.
לעצב הזה יש לחן מוזר,
רמז מהעתיד, חסד מהעבר
שייתן ל להגליד.
על קצות האצבעות, השחר החדש
יבוא לצחוק על זה בלחש
לבי עדיין ער
וגופי בוער,
עכשיו הוא מנסה בכוח,
להתריס ולפקפק
להפציר להתחנן
או סתם להתרפק, על הספק.
אם הייתי יכולה,
הייתי נעקדת במקומו.
אין לי אף אחד, למות למענו,
או לחיות בשבילו.
סדק אחד בכל יום, קורע, אליענה. את הלב.
תודה אליענה. שיר נטול אשליות